מפעל האחראי להעלאת ילדים ובני נוער, ללא הורים, לא"י, לקליטתם בישובים ובמוסדות ולהכשרתם לחיי עבודה וחקלאות.
את הרעיון הגתה רחה פראייר ב 1932, ומי שהפכה אותו לתנועה המונית היתה הנרייטה סאלד.
עם החמרת מצבם של יהודי גרמניה, ב1934, הוחלט להעלות קבוצה ראשונה של נערים ונערות שהגיעו לקיבוץ עין
חרוד. עד לפרוץ מלה"ע ה-2 טופלו וניצלו במסגרת זו כ-5000 בני נוער, ובמהלך המלחמה עוד כ-10000 רבים נשלחו באותה עת גם לארצות אחרות ולא רק לא"י, היות והבריטים הפעילו את המדיניות הנוקשה של ה"ספר הלבן". עליית הנוער פעלה גם במחנות המעצר בקפריסין וגם במחנה הפליטים בטהרן.
עם קום המדינה, התרחבה הפעילות של עליית הנוער, וכללה גם הקמה של מוסדות ובתי נוער עבור הנערים שעלו ארצה עם הוריהם, ועבור העולים שהתגוררו בפרברי הערים ובעיירות פיתוח.
רשת אמי''ת לקחה חלק מוביל בקליטת נוער יהודי שעלה לארץ במסגרת עליית הנוער . בין המוסדות הקולטים:מוסד עלייה, כיום כפר הנוער אמי"ת פתח תקוה, אמי"ת כפר בתיה, בית צעירות מזרחי תל אביב, כיום אמי''ת תל אביב, ובית צעירות מזרחי ירושלים, לימים אמי''ת ירושלים.